משנה ה: בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּת, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת. עַל הַפַּרְפֶּרֶת, לֹא פָטַר אֶת הַפָּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה:
משנתנו ממשיכה לדון במאכלים ומשקאות הבאים אגב הסעודה. ומנהגם היה באותו זמן כשעושים סעודות גדולות, להביא קודם הסעודה יין לשתות, ודברים הממשיכים את הלב לסעודה, כגון מיני מזונות שונים, ואחר כך מברכים המוציא ואוכלים את הסעודה, ולאחר הסעודה חוזרים ומביאים יין ופרפראות, כגון לחמניות קטנות וכדומה:
אדם שבֵּירַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁהביאו לפניהם לִּפְנֵי הַמָּזוֹן – קודם ברכת המוציא ואכילת הפת, פָּטַר אף אֶת הַיַּיִן שֶׁיביאו לפניהם לְּאַחַר אכילת הַמָּזוֹן וברכת המוציא, כיון שזו דרך הסעודה, לשתות יין לפני ואחרי המזון.
וכן אם בֵּירַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת [-מיני מזונות הבאים להמשיך את הלב לסעודה] שֶׁהביאו לפניו לִּפְנֵי אכילת הַמָּזוֹן, פָּטַר בברכה זו אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁמביאים לפניו לְּאַחַר הַמָּזוֹן, לקינוח סעודה.
אם לא הביאו לפניו פרפרת לפני המזון, ובֵּירַךְ עַל הַפַּת ברכת המוציא, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת הבאה לאחר המזון, כיון שאף היא באה מחמת הסעודה, וברכת המוציא פוטרתה. אבל אם בירך עַל הַפַּרְפֶּרֶת שלפני המזון, לֹא פָּטַר בברכה זו אֶת הַפַּת, וצריך לברך עליה ברכת המוציא. בֵּית שַׁמַּאי מוסיפים ואוֹמְרִים, כשם שאם בירך על הפרפרת לא פטר את הפת, אַף לֹא פטר בברכתו מַעֲשֵׂה קְדֵרָה, כגון דייסא ותבשילים שונים של קמח הנעשים בקדירה וטעמם מתוק.
