משנה ו: הָיוּ יוֹשְׁבִין לֶאֱכֹל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵסֵבּוּ, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּן. בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. לְאַחַר הַמָּזוֹן, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם. וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמֻּגְמָר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמֻּגְמָר אֶלָּא לְאַחַר הַסְּעֻדָּה:
משנה ו: המשנה דנה בקבוצת אנשים שאוכלת יחד, האם ראוי שאדם אחד יברך ברכת המזון ויוציא ידי חובה את כולם, או שכל אחד יברך לעצמו: הָיוּ כמה אנשים יוֹשְׁבִין לֶאֱכֹל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵסֵבוּ – התכנסו יחד כדי לאכול, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּן, ובגמרא יבואר טעם החילוק. בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ אכילת הַמָּזוֹן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. אך אם הביאו להם את היין לְאַחַר הַמָּזוֹן, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם, ומוציאם ידי חובה. מוסיפה המשנה, וְהוּא – אותו אדם שבירך על היין שלאחר המזון והוציא את כולם ידי חובה, אוֹמֵר עַל הַמֻּגְמָר – מברך על הבשמים שמביאים בסיום הסעודה, אַף עַל פִּי שֶּׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמֻּגְמָר אֶלָּא לְאַחַר הַסְּעוּדָה, ואין המוגמר שייך לעניני הסעודה, מכל מקום כיון שהבאת המוגמר סמוכה לסיום הסעודה, כיבדו את אותו אדם שהוציא את כולם ידי חובה גם בברכה זו, על המוגמר.
