משנה ז: הֵבִיאוּ לְפָנָיו מָלִיחַ בַּתְּחִלָּה וּפַת עִמּוֹ, מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה, מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה:
משנה ז: משנתנו מבארת שהדין שהתבאר לעיל, שהמברך על החלק העיקרי בסעודתו פוטר בכך את הדברים הטפלים לו, נידון אצל כל אדם לגופו, ויתכנו מקרים שהפת, שבדרך כלל היא העיקר, תהיה טפילה.
הֵבִיאוּ לְפָנָיו מָלִיחַ – דבר מלוח בִּתְּחִלָה, וזו עיקר אכילתו, וְהביאו לו פַת עִמּוֹ כדי להפיג את טעם המליחות מפיו, מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, לפי שֶׁבמקרה זה הַפַּת טְפֵילָה לוֹ.
מסיימת המשנה: זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא עִיקָּר, וְעִמוֹ טְפֵילָה, מְבָרֵךְ רק עַל הַעִיקָּר, וּפוֹטֵר בברכה זו אֶת הטְפֵילָה.
