משנה א: הַכּוֹנֵס צֹאן לַדִּיר, וְנָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, פָּטוּר. לֹא נָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, חַיָּב. נִפְרְצָה בַלַּיְלָה אוֹ שֶׁפְּרָצוּהָ לִסְטִים וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה פָּטוּר. הוֹצִיאוּהָ לִסְטִים. לִסְטִים חַיָּיבִים:
המשניות שלפנינו חוזרות לעסוק בדיני שמירת בעלי חיים שלא יזיקו:
הַכּוֹנֵס [-המכניס] את הצֹאן לַדִּיר, וְנָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי, בדלת שיכולה לעמוד בפני רוח מצויה, כדי שלא יצאו ויזיקו באכילה השן או בדריסת הרגל, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, ולא ידע בעל הצאן שיצאה, פָּטוּר. אך אם לֹא נָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, אף שלא ידע על כך, כיון שפשע בשמירתה, חַיָּב. נִפְרְצָה דלת הדיר בַלַּיְלָה, אוֹ שֶׁפְּרָצוּהָ לִסְטִים, ועמדו הליסטים בפניה עד שתצא, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, פָּטוּר. הוֹצִיאוּהָ לִסְטִים בידים, ויצאה והזיקה, הלִסְטִים חַיָּיבִים בתשלומי נזקיה.
