משנה ב: הִנִּיחָהּ בַּחַמָּה, אוֹ שֶׁמְּסָרָהּ לְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה חַיָּב. מְסָרָהּ לְרוֹעֶה. נִכְנָס רוֹעֶה תַּחְתָּיו. נָפְלָה לַגִּינָה וְנֶהֱנֵית מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֶנֵית. יָרְדָה כְדַרְכָּהּ וְהִזִּיקָה, מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה. כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶׁהִזִּיקָה שָׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָה שָׂדֶה. כַּמָּה הָיְתָה יָפָה וְכַמָּה הִיא יָפָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אָכְלָה פֵּירוֹת גְּמוּרִים מְשַׁלֶּמֶת פֵּירוֹת גְּמוּרִים. אִם סְאָה סְאָה אִם סָאתַיִם סָאתַיִם:
הִנִּיחָהּ – הניח את הצאן בַּחַמָּה, אף שנעל בפניה כראוי אין זו שמירה מעולה, כי מאחר והשמש מצערת אותה, בודאי תתאמץ לברוח משם, אוֹ שֶׁמְּסָרָהּ לְחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, שאינם בני דעת גמורה לשמור על הצאן, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, חַיָּב הבעלים.
מְסָרָהּ לְרוֹעֶה, ויש לאותו רועה כמה רועים קטנים העוזרים לו, ומסר הרועה הגדול את הבהמה לאחד מרועיו הקטנים, נִכְנָס הרוֹעֶה הקטן תַּחְתָּיו להתחייב בשמירה ובתשלומים אם הזיקה, ואין זה נחשב כ'שומר שמסר לשומר', כיון שדרך רועה גדול למסור בהמותיו לרועים קטנים.
נָפְלָה הבהמה לַגִּינָה, כגון שהיתה הגינה נמוכה מרשות הרבים, והלכה ברשות הרבים והוחלקה באונס ונפלה לגינה שתחתיה, וְנֶהֱנֵית על ידי שנפלה על ירקות שהחלישו את מכת הנפילה, או שלאחר שנפלה לגינה אכלה מהירקות הצומחים שם, מְשַׁלֶּמֶת [-משלמים בעליה] רק את מַה שֶּׁנֶּהֶנֵית – כשיעור ההנאה שהיתה לבעליה, כגון שהרויח שאינו צריך לתת לה עתה מאכלים נוספים, אך אינו חייב לשלם את שיעור הנזק [כגון שהירקות שאכלה היו יקרים יותר ממה שדרכה לאכול אצלו, משלם כשווי המאכלים שהיא רגילה לאכול אצלו, ולא כשווי הירקות שאכלה].
יָרְדָה הבהמה כְדַרְכָּהּ לגינה של אחר, וְהִזִּיקָה, מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה, והיינו כשווי הירקות שאכלה. ומבארת המשנה, כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶׁהִזִּיקָה, אין אומדים את שווי הירקות שאכלה בפני עצמם, שזהו שווי רב, אלא שָׁמִין בֵּית סְאָה – שטח גדול של חמישים אמה על חמישים אמה בְּאוֹתָה שָׂדֶה, שבתוכו יש את הערוגה שנאכלה על ידי הבהמה, כַּמָּה הָיְתָה כל אותה בית סאה יָפָה להימכר קודם הנזק, וְכַמָּה הִיא יָפָה עתה, לאחר הנזק, ובאופן זה הנזק הוא פחות מאילו היינו שמים את הערוגה בפני עצמה, כיון שביחס לבית סאה אין הנזק של הערוגה האחת ניכר כל כך. רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק ואוֹמֵר, אם אָכְלָה הבהמה פֵּירוֹת גְּמוּרִים, שהבשילו לגמרי, מְשַׁלֶּמֶת שווי פֵּירוֹת גְּמוּרִים, ואין שמים את מה שאכלה ביחס לבית סאה, אלא כפירות גמורים העומדים למכירה בפני עצמם, אִם סְאָה, סְאָה. אִם סָאתַיִם, סָאתַיִם. ורק אם אכלה פירות שאינם גמורים, וזקוקים עדיין לקרקע, שמים אותם אגב קרקע גדולה בשיעור בית סאה.
