משנה ג: הַמַּגְדִּישׁ בְּתוֹךְ שָׂדֵה שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. וַאֲכָלָתָן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַשָּדֶה פָּטוּר. וְאִם הוּזְקָה בָּהֵן בַּעַל הַגָּדִישׁ חַיָּב. וְאִם הִגְדִּישׁ בִּרְשׁוּת. בַּעַל הַשָּדֶה חַיָּיב:
הַמַּגְדִּישׁ – העושה 'גדיש', ערימה של תבואה, בְּתוֹךְ שָׂדֵה שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת חבירו, וַאֲכָלָתָן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַשָּדֶה, פָּטוּר בעל השדה מלשלם לו את נזקו. וְאִם הוּזְקָה בָּהֵן בהמתו של בעל השדה, בַּעַל הַגָּדִישׁ חַיָּב לשלם את נזק הבהמה. וְאִם הִגְדִּישׁ בִּרְשׁוּת בעל השדה, ואכלתן בהמתו של בעל השדה, בַּעַל הַשָּדֶה חַיָּיב לשלם לו את נזקו. [ומדובר כאן במקום גדול שרגילים לעשות בו גדישים רבים, ויש שומר הממונה על שמירת כל הגדישים, ולכן אם הגדיש ברשות, אף שלא קיבל השומר בפירוש לשמור על גדישו, הרי זה מובן מאליו שכוונתו שרשאי להגדיש והוא ישמור עבורו, ולכן אם לא שמר ואכלתן בהמתו, חייב. וחידשה משנתנו שאפילו רבי, הסובר לעיל (פ"ה מ"ג) שאין די בנתינת רשות כדי להתחייב בתשלומי הנזק עד שיאמר בפירוש שמקבל שמירה, יודה כאן שדי בנתינת רשות כדי להתחייב אף בתשלומי הנזק].
