א) כל המומים שנמנו לעיל, נאמרו בקרבן בהמה, אך אין המומין פוסלין בעוף. וכן אחד הזכר ואחד הנקבה בעוף, ואין חילוק ביניהם, שלא נאמר 'תמים זכר' אלא בבהמה בלבד.
במה דברים אמורים שאין המומים פוסלים בעוף, במומין קטנים, אבל עוף שיבש גפו [-הכנף שלו], או נסמית עינו, או נקטעה רגלו, אסור לגבי המזבח, שאין מקריבין קרבן חסר כלל, ומומים אלו הרי הם כחסרון אבר, ופוסלים. וכן אם נולד בו אחת מן הטריפות שאוסרין אותה באכילה, הרי זה נפסל לקרבן.
ב) תורים קטנים, פסולין. ובני יונה גדולים, פסולין. שנאמר 'מן התורים או מן בני היונה', והיינו שיהיו התורים גדולים, ובני היונה קטנים. תחלת הציהוב – כשמתחילה לצמוח נוצה צהובה סביב הצואר, בזה ובזה – בתורים ובבני היונה, פסול, לפי שצהבהבות זו היא סימן של התחלת גדלות, ובתורים נפסל כיון שאין זו גדלות מספיקה, ובבני יונה נפסל לפי שאינם קטנים ממש. ועד מתי יהיו בני יונה נחשבים עדיין כקטנים וכשרים, כל זמן שעוקר האדם כנף ומתמלא מקום עיקרו דם. והתורים כשרים משיזהבו:
