ג) הטומטום – שאינו ניכר אם הוא זכר או נקבה, והאנדרוגינוס – שיש לו סימני זכר וסימני נקבה, אף על פי שאין לך מום גדול מהן, הרי הן פסולין למזבח מדרך אחרת – מטעם אחר, והוא, לפי שהן ספק זכר ספק נקבה, והרי הן כמין אחר בפני עצמו, שאינו לא זכר ולא נקבה, ואילו בקרבנות נאמר 'זכר תמים' ו'נקבה תמימה', כל מקום לפי עניינו, ללמד שאין הקרבן כשר עד שיהיה זכר ודאי או נקבה ודאית. לפיכך, כיון שטומטום ואנדרוגינוס נחשב מום גדול, כמו שהתבאר, אף העוף שהוא טומטום או אנדרוגינוס פסול למזבח, אף שבעוף אין דין של זכר ונקבה.
ד) וכן הכלאים – בהמה שנולדה משני מינים, ויוצא דופן – הנולד בניתוח קיסרי, ומחוסר זמן – שעדיין לא עברו עליו שבעה ימים, פסולין, ואף על פי שאין בהם מום. ומנין לומדים דינים אלו, מכך שנאמר 'שור או כשב או עז', דרשו חכמים עד שיהיה כל מין ומין בפני עצמו, ולא שיהיה מעורב מכבש ועז, וזהו פסול של כלאים. ומכך שנאמר 'כי יולד' למדו חכמים פרט ליוצא דופן, שאין זו דרך לידה. ומכך שנאמר 'והיה שבעת ימים תחת אמו', יש ללמוד פרט למחוסר זמן, שעדיין לא עברו עליו שבעה ימים, שהוא פסול. 'תחת אמו', פרט ליתום, שנולד אחר שנשחטה אמו, ופסול לקרבן.
