יב) הנותן אתנן לזונה קודם שבא עליה, וקדמה והקדישתו קודם שיבוא עליה, אך עדיין לא הקריבה אותו, ואחר כך בא עליה, הרי זה ספק אם הוא אתנן הואיל ובא עליה קודם שתקריבנו, או שמא אינו אתנן, שהרי הקדישתו קודם ביאה. לפיכך – כיון שיש צד שזהו אתנן, לא יקרב, ומכל מקום אם קרב, נרצה.
יג) בא עליה ולא נתן לה אתננה, ולאחר זמן נתן לה, אפילו אחר כמה שנים, הרי זה אתנן. במה דברים אמורים, בכותית – בגויה, שאמר לה הבעלי לי בטלה זה, שאינה צריכה משיכה כדי לקנות את הטלה, או אפילו בישראלית באופן שהיה הטלה בחצירה, ואמר לה אם לא אתן לך מעות ביום פלוני הרי הוא [-הטלה] שלך. אבל אם אמר לה הבעלי לי בטלה סתם, ובא עליה, ולאחר זמן שלח לה טלה, הרי זה מותר משום אתנן:
