י) האומר לחבירו הא לך דבר זה, ותלין שפחתך אצל עבדי העברי, הרי זה אתנן, ואף שלא ניתן הדבר מיד הבועל עצמו, והוא – ובתנאי שאין לו [-לעבד העברי] אשה ובנים ישראלים, שאז הוא אסור בשפחה כנענית. אבל אם יש לו אשה ובנים ישראלים, הרי זה מותר בשפחה כנענית, כמו שיתבאר, ובביאת היתר אין משום 'אתנן'. והוא הדין באומר לזונה הא ליך דבר זה והבעלי לפלוני הישראלי, שאף שאין הבועל נותן את המתנה, הרי זה אתנן.
יא) פסק האדם עם הזונה ליתן לה טלה אחד באתננה, ונתן לה הרבה טלאים, אפילו נתן לה אלף, כולן אתנן, ואסורין למזבח. נתן לה אתננה ועדיין לא בא עליה, אלא אמר לה יהי האתנן אצליך עד שאבוא עליך, כשיבוא עליה יאסר. ואם קדמה הזונה והקריבתו קודם שיבוא עליה, כשר [ואם היתה חייבת קרבן יצאה ידי חובתה]. והוא – ובתנאי שיאמר לה בעת שנתן לה את הטלה, אימתי שתרצי לי – בזמן שתתרצי לי, קני אותו מעכשיו, ונמצא שהיה הקרבן שלה. אבל אם לא אמר לה כן, הרי אינה קונה אותו עד שיבא עליה, ואף שאין זה אתנן מכל מקום הקרבן פסול, שהרי אינה יכולה להקריב דבר שאינה שלה.
