ג) המקדיש יין פסול, או שהקדיש סלת או שמן פסול, או עצים פסולים למזבח, הרי הדבר ספק, וצדדי הספק, האם דברים אלו דומים לבעל מום, כבהמה, ולוקה, או שאינן כבעל מום. לפיכך אינו לוקה מלקות דאורייתא, ומכין אותו מכת מרדות.
ד) הסולת, והיין, והשמן, והלבונה, והעופות, והעצים וכלי שרת שנפסלו או שנטמאו, אין פודין אותן, שנאמר לגבי פדייה 'והעמיד והעריך', ללמד שכל שישנו בהעמדה, והיינו בהמה שניתן להעמידה, נערך – מעריכים אותו לצורך פדייתו, ודברים אלו אינן בכלל העמדה, ולפיכך אין נפדין לעולם.
