ה) במה דברים אמורים, שסולת ויין ושמן וכדומה אינם נפדים, בשנפסלו או שנטמאו אחר שנתקדשו על ידי הנחתם בכלי שרת, אבל אם נפסלו קודם שיתקדשו בכלי, אם נטמאו או נפסלו, פודין אותן. אבל אם הם טהורין, אף על פי שעדיין לא קדשו בכלי [שאילו היו טמאים היה ניתן לפדותם, עתה שהם טהורים] אין פודין אותן, חוץ ממנחת חוטא, שנאמר בה 'מחטאתו' ו'על חטאתו', לומר שמביא חטאתו מדמי חטאתו, כלומר שפודה את החטאת הראשונה, ובדמיה קונה חטאת אחרת. לפיכך קודם שתתקדש בכלי שרת הרי היא כקדושת דמים, ופודין אותה אף על פי שהיא טהורה. וכל הנסכים שנטמאו, עושה להם מערכה [-קבוצת עצים דולקת] בפני עצמן, ושורפן במזבח:
ו) מי החג – המים שמנסכים בסוכות על גבי המזבח, שנטמאו, והשיקן למים טהורים, וטהרן [כמו שיתבאר בטהרות], אם טיהרן ואחר כך הקדישן, הרי אלו מתנסכין, ואם הקדישן ואחר כך נטמאו, אף שטיהרן שוב – אין מנסכים אותם, הואיל ונדחו פעם אחת, ידחו לגמרי.
