ז) זיתים וענבים שנטמאו, דורכן כדי להוציא מהם את המשקים, באופן שיש בהם פחות משיעור כביצה, כדי שלא ייטמאו המשקים, והמשקין היוצאין מהן כשרים לנסכים) שהמשקה 'מופקד' – כמו פקדון הוא באוכל – בענב או בזית עצמם, וכאילו אינו מגופו, ולכן אם לא קיבל טומאה מהענבים או הזיתים, כגון שלא היה בו שיעור כביצה, לא נטמאו המשקים.
ח) מעלה יתירה עשו חכמים בקדשים, שזרעים שנטמאו, אפילו זרען באדמה, מכל מקום היוצא מהן – הפירות הצומחים מהם פסולין לנסכים, שאין זריעה מועלת [-מועילה] בקדשים. וכן העצים והלבונה, אף על פי שאינן אוכלין [-אינם מאכלים], ודבר שאינו מאכל אינו מקבל טומאה, מכל מקום הרי הן מתטמאין כמו אוכל לענין הקרבנות, ויפסלו העצים והלבונה בטומאה זו למזבח, ואין מקריבין אותן.
