הלכות בכורות, פרק ב, ט-י

ט) אמר בעל הבכור 'אילו נפל בבכור זה מום הייתי שוחטו', ושמע הנכרי ועשה בו מום, הרי זה שוחט עליו, שהרי לא נעשה בדעתו.
י) ראינוהו שעשה מעשה המרגיל להטיל בו מום, ואכן נפל בו מום, ואין אנו יודעין אם נתכוון למום זה או לא נתכוון, הרי זה לא ישחוט עליו. כיצד, כגון שנתן לו שעורים במקום דחוק מסורג בקוצים, וכיון שאכל נחלק שפתו, אפילו היה חבר – תלמיד חכם, הרי זה לא ישחוט עליו, וכן כל כיוצא בזה.