הלכות בכורות, פרק ד, יג-יד

יג) בהמה שיצאה למרעה מליאה ובאה ריקנית, ואין ידוע מה הפילה, אם ולד ממש או לא, הבא [-הנולד] אחר כן נחשב בכור מספק, שמא דבר שאינו פוטר בבכורה הפילה, ואין לנפלי בהמה פטירת רחם, הפוטר את האם מהבכורה, עד שיעגילו ראש כפיקה של עֵרֶב – כגודל כדור צמר של עֵרֶב [כלומר, כשטווים בגד שתי וערב, משתמשים בשני כדורי צמר, אחד של שתי ואחד של ערב, ושיעור הצמר של הערב גדול מכדור צמר של שתי].
יד) בהמה מבכרת המקשה לילד, מחתך האדם אבר מהולד בעודו ברחם הבהמה, ומשליך לכלבים, ואין זה נחשב פטר רחם, והבא אחריו בכור. אבל אם יצא רובו, הרי זה יקבר, ונפטרה מן הבכורה. ואם חתך אבר והניחו, אבר והניחו, עד שהשלים רובו, הרי כל האיברים צריכין קבורה, ונפטרה מן הבכורה כיון שיצא רובו, בין שלם בין מחותך, והרי הוא לפנינו, נתקדש למפרע.