ב. אם האיסור וההיתר שוים במשקל, דהיינו שהם ממין אחד שאין האחד כבד בטבעו יותר מחבירו, וגם אין בו נפוח או חלל יותר מחבירו, נוכל לשער בשניהם במדידה או במשקל, אבל אם באחד יש נפוח וחלל יותר מחבירו אין לשער במדידה אלא במשקל אם שוין בטבען שאין אחד מהם כבד בטבעו יותר מחבירו, אבל אם האחד כבד בטבעו יותר מחברו צריך לשער באומד ומדידה, ולכן אם נפל חלב לתוך בשר או להפך, וכן אם נפל כבד לתוך התבשיל הרי אלו שוים בטבען ומשערים במשקל, אבל אם נפל כף מתכת של חלב בן יומו לתוך תבשיל של בשר, או להפך, אין לשער במשקל כי המתכת כבד בטבעו כמה וכמה על בשר ומים, אלא משערין באומד ובכמות, וכיצד יעשה, הנה מנהגנו פה לשקול כף המתכת, ואם עלה מאה דרה"ם נחשוב בחמשה עשר דרה"ם ונצריך שיהיה בתבשיל ששים פעמים על חמשה עשר דרה"ם, וכפי מה שחקרנו צריך לחשוב כלי המתכת לגבי הבשר פחות מן ט"ו דרה"ם, אך אנחנו תופסין זה החשבון של ט"ו דרה"ם לחומרא. וכתב הרב פר"ת סי' צ"ט שם דאם האיסור וההיתר שוים במשקל, כגון שהאיסור בשר בלא עצמות, וההיתר ג"כ בשר בלא עצמות, טוב לשער ע"י המשקל שאז יצא השיעור מכוון ביותר.
ודע כי העצמות הם כבדים מן הבשר, וכמ"ש בשו"ג סי' צ"ט סק"י, והרב ב"ד סי' מ"ג הביא מהרמב"ם דהחיטים כבדים מהקמח אחד מששה, והיין והשמן קלים מהמים אחד מן כ"ז, וכתב בשם רבינו עובדיה ז"ל דהן הגידים הן העצמות, הם כבדים מן הבשר ע"ש, אבל החלב אשר בבשר הוא שוה עם הבשר וכמ"ש בשו"ג:
