יד. אסור ליתן מעות לנכרי מע"ש לקנות לו בשבת, וכן אסור ליתן לו פרקמטייא למכור לו בשבת, אבל אם לא א"ל לקנות או למכור בשבת, אלא נתן לו בימי החול בסתם, אף על פי שזה הנכרי קונה או מוכר בשבת, מותר, ובלבד שיקצוץ לו שכר טרחו כדי שיהא הנכרי אדעתא דנפשיה קעביד. והא דהתרנו בקצץ בנותן לו בסתם ואינו אומר לו בשבת, היינו דוקא בהיכא דאפשר לנכרי לקנות או למכור זה בימי החול, אבל אם א"א לו לקנות או למכור אלא דוקא בשבת, כמו מקומות שיום השוק שלהם הוא ביום שבת דוקא, אז אפילו אם אמר לו בסתם ולא הזכיר לו יום שבת, ואפילו שקצץ לו ש"ט מימות החול, אסור כיון דא"א לקנות ולמכור זה אלא בשבת, הו"ל כאלו אמר לו בפירוש לקנות או למכור בשבת, ואף על פי שבסה"ק רב ברכות התרתי בכה"ג בנותן לו בסתם ואינו מזכיר לו שבת, לא התרתי בזה אלא בעבור צורך גדול מאד, שהשואל היה מוכרח מאד בדבר זה, שאם לא יעשה כן יצא לו נזק גדול, ולכן סמכתי שם על דעת המתירים בכה"ג, בהיכא דקצץ ואומר לו בסתם שאינו מזכיר שבת כלל, אבל בלתי צורך גדול מאד, אין להתיר כי רבו האוסרים:
והנה פה עירנו בגדאד יע"א נמצא ענין כזה שהוא צורך גדול מאד, ששולחים מכאן לעיר אחרת בספינה של אש צרורות כסף או זהב, והספינה הולכת ביום שני, והקפטא"ן אינו מקבל צרורות אלא רק ביום שבת, כי ביום ראשון הוא אי"ד שלו, וגם בערב שבת לא יקבל מפני שאותו היום הגיעה הספי', ויש סוח' ישראל שצריכין לשלוח צרורות כסף לבצרא או לבמביי ויש להם צורך גדול מאד בזה, מפני שהם מכרו פוליס"ה על הפקיד שלהם בבצרא או בבמביי, ואם לא ישלחו לו צרורות הכסף יצא להם נזק גדול שיחזיר הפוליס"ה, או יש עוד צורך אחר גדול מאד, על כן גם בזה יש להתיר שימסור הישראל את צרור הכסף ביד הגוי שישלחנו בספינה, ויקצוץ לו שכר טרחו בזה, ולא יאמר לו שישלחנה ביום שבת, אלא יאמר לו שישלחנה בסתם, ואף על פי שהוא יודע שזה ישלחנה ביום שבת, כי א"א שיקבל הקפט"אן צרורות אלא רק ביום שבת, עכ"ז כיון שהוא צורך גדול מאד, שיצא לו נזק אם לא ישלח הצרור באותה ספינה, יש לסמוך על המתירין בזה, וגם יש צד יותר להקל בזה, דשמא יהיה עכוב לספינה שלא תלך אלא ביום שלישי, ואז הקפטא"ן מקבל צרורות ביום שני, או יולד אופן אחר שלא יצטרך הגוי להוליך הצרור בשבת, אבל בלתי צורך גדול כזה אין להתיר:
