ב. הקם בחצות לילה ולמד תורה, ולא היה יכול ללמוד עד אור הבוקר כי היה מוכרח לישן, מכל מקום ישתדל לקום אחר שינתו מעט קודם עמוד השחר לעסוק בתורה, כדי לחבר את הלילה עם היום בעסק התורה, וכאשר מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שצריך האדם להיות ניעור בחצות לילה ויקרא תיקון חצות ויעסוק בתורה, ואם אינו יכול להיות ניעור כל חצות האחרונה של הלילה, יחזור לישן, ובלבד שיחזור לקום כמו חצי שעה קודם עלות השחר לעסוק בתורה, וזהו שנאמר 'אעירה שחר', אני מעורר השחר, דהעיקר הוא שיהא ער בעת עמוד השחר. וחבור זה של לילה ויום יזהר בו גם בערב, בסוף היום, לחברו עם הלילה בעסק התורה:
ג. ירא שמים יהא זריז ונשכר שיקדים לבדוק נקביו קודם עלות השחר, באופן שלא יחבר לילה ויום בהיותו בבית הכסא, וצריך שישים עין השגחתו בדבר זה להזהר בו. ומי שהוא ניעור כל הלילה, שעשה תיקון כרת או ליל שבועות והושענא רבה, שכתבנו שיברך ברכות השחר אחר חצות לילה ורק ברכת התורה יברך אחר עלות השחר, אם הוא מסופק בעליית השחר שאינו יודע אם עלה או לאו, יזהר באותם רגעים שהוא מסתפק בהם לומר בהם פיוטים שירות ותשבחות, ולא יהיה יושב ושותק:
