א. אל יחשוב האדם – על השינה – שכל מה שתהיה ברבוי יותר, יש בה תועלת לגוף, שהרי הסכימו כל הרופאים המובהקים שלא יישן האדם בלילה פחות משש שעות, ולא יותר משמונה שעות, כיון שריבוי השינה מזיק. והישן שש שעות, הרי זה יצא ידי חובה בבריאות גופו. על כן איש יהודי – שהוא מחויב להשתדל גם כן בבריאות נפשו הקדושה – אין לו לישן יותר משש שעות, מאחר כי הוא יוצא ידי חובתו בבריאות גופו בכך, ושאר שעות הלילה יעסוק בהם בבריאות נפשו על ידי עסק התורה. מיהו אם יזדמן באיזה לילה שהוא פוחת משיעור זה של שש שהוא בריאות גופו, ומוסיף על שעות של בריאות נפשו, בלימוד התורה, בטוח הוא שלא יגיע לו נזק וחסרון מצד בריאות גופו, ולכן, ליל שישי וליל ערב ראש חודש, וכן לילות של חודש אלול ועשרת ימי תשובה וכיוצא, אם האדם פוחת משיעור שש בשינה נכון לבו בטוח שלא יחסר כלום בזה מבריאות גופו:
ואף על פי שכל הלילה הוא זמן השינה, מכל מקום יותר טוב שתהיה השינה בחצי הראשון של הלילה, ולא בחצי השני, ויש בזה תועלת הן מצד הגשמיות בבריאות הגוף, והן מצד הרוחניות בתיקון הנפש ותיקון העולמות. ורופא אחד מובהק כתב, משעה שביעית מן הלילה עד הצהרים ידמה לימי העליה, ומן הצהרים עד הערב ידמה לימי העמידה, ומן הערב עד סוף שעה ששית מן הלילה ידמה לימי הירידה, על כן הנעור בתחלת הלילה, שהוא חצי הראשון, וישן בחצי השני, דומה למי שעוסק בימי הירידה ונח בימי העליה. ובספר רוח חיים כתב בשם חכם אחד מפורסם, קדימת השכיבה בערב והשכמת היקיצה בבוקר מסבבים לאדם בריאות חכמה ועוז, וגם הנשים העוסקות תמיד במלאכה איזה שעות בלילה, טוב שירגילו עצמן לישן בתחלת הלילה, ויקומו באשמורת למלאכתם, וכן כתיב 'ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה':
