א) שלש מצות עשה נצטוו ישראל בכל רגל משלש רגלים, שהם פסח, שבועות וסוכות, ואלו הן, הראייה, שנאמר 'יראה כל זכורך'. והחגיגה, שנאמר 'תחוג לה' אלקיך'. והשמחה, שנאמר 'ושמחת בחגך'.
הראייה האמורה בתורה היא שנראה פניו בעזרה ביום טוב הראשון של חג, ויביא עמו קרבן עולה, בין מן העוף בין מן הבהמה. ומי שבא לעזרה ביום ראשון של חג, ולא הביא עולה, לא דיו שלא עשה מצות עשה, אלא עובר על לא תעשה, שנאמר לא יראו פני ריקם. ואינו לוקה על לאו זה, שהרי לא עשה מעשה, ואין לוקים על לאו שאין בו מעשה.
החגיגה האמורה בתורה היא שיקריב שלמים ביום טוב הראשון של חג, בבואו להראות, והדבר ידוע שאין השלמים באים אלא מן הבהמה. ושתי מצוות אלו, שהן הראייה והחגיגה, אין הנשים חייבות בהן.
והשמחה האמורה ברגלים היא שיקריב שלמים יתר על שלמי חגיגה, ואלו הם הנקראים שלמי שמחת חגיגה, שנאמר 'וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלקיך', ונשים חייבות במצוה זו.
