ט. נוטל אדם את בנו ברה"י והאבן או חתיכת חרס ביד הבן, ולא חשיב האב מטלטל את האבן בידו. בד"א כשיש לבן געגועים על אביו שאם לא יטלנו יחלה, כלומר יצטער הרבה, וגם נמי דא"א להשליך האבן מיד התינוק כי יצעק ויבכה, אבל בלא"ה אסור ליטלו. ואפי' כשיש לו געגועין עליו, לא התירו אלא באבן, אבל אם בידו דינר אסור ליטול התינוק, ואפילו לאחוז התינוק בידו בהיותו מהלך ברגליו נמי אסור, גזרה שמא יפול הדינר מידו, וישכח שבת מחמת חשיבות הדינר ויגביהנו, ונמצא מטלטל המוקצה טלטול גמור: