ה) וכן פרה אדומה, מועלין בה משהוקדשה עד שתעשה אפר, אך לאחר שנעשתה אפר אין בה מעילה.
ומשהוקדשה ועד שתיעשה אפר יש בה מעילה, הגם שאינה כקדשי מזבח, שהרי אין מקריבים אותה, ואף על פי שהיא כקדשי בדק הבית [כלומר, דומה יותר לקדשי בדק הבית, אך גם אינה כקדשי בדק הבית ממש, שאילו היתה כקדשי בדק הבית היו מועלים בה גם ללא פסוק מיוחד], והיה ראוי לומר שאין בה מעילה כלל, הרי נאמר בה 'חטאת היא', ללמד שדינה כחטאת לגבי ענין זה שמועלים בה משהוקדשה ועד שתיעשה אפר.
ותנאי בית דין הוא שלא ימעול אדם באפר הפרה [כלומר, אף שמן התורה אין מעילה באפר הפרה, מכל מקום בתחילה תקנו חכמים שיהא בה מעילה כדי שלא יזלזלו בה וישתמשו באפרה שלא לצורך, אך לאחר שראו שמחמת כן נזהרים בני אדם אפילו מהזאות הנצרכות, חזרו והעמידו את דינה כעיקר דין התורה, שאין מועלים באפרה].
ו) חטאת בהמה, ואשם, וזבחי שלמי צבור, מועלים בכולן משהוקדשו עד שיזרק הדם. נזרק הדם, מועלין באימוריהן עד שיצאו לבית הדשן, ואין מועלין בבשר. וכן חטאת העוף, מועלין בה משהוקדשו עד שיזה דמה, הוזה דמה אין בה מעילה, אבל אסור ליהנות במוראתה ונוצתה [-שהם נשרפים על גבי המזבח] והנהנה בהן אחר הזייה, לא מעל.
