ה) קרבנות הצבור הם שני תמידין של כל יום, ומוספי שבתות וראשי חדשים והמועדות, ושעיר חטאת של יום הכפורים, וכן אם שגגו בית דין והורו היתר בעבודה זרה, מביא כל שבט ושבט פר ושעיר, הפר לשם עולה והשעיר לשם חטאת, ואלו השעירים הם הנקראים שעירי עבודה זרה. ואם שגגו בית דין והורו טעות בשאר המצות, מביאין פר לחטאת, והוא הנקרא פר העלם דבר של צבור.
ו) קרבנות היחיד הם הבכור, והמעשר, והפסח, והחגיגה, והיא קריבה שלמים. וה'ראיה', והיא עולות. וקרבן הגר, והוא עולה, מן הבהמה. או שני בני יונה או שתי תורים, ושניהן עולה. או שתי בהמות, אחת עולה ואחת שלמים. והנודר או המתנדב עולה או שלמים. ושלמים הבאין עם הלחם, והם הנקראים קרבן תודה. וכן קרבנות הנזיר, והן עולה וחטאת ושלמים. וקרבנות מצורע, והן חטאת ואשם ועולה. וקרבנות זבים ויולדות, והן חטאת ועולה. וקרבן השוגג במצות לא תעשה שיש בה כרת, והוא חטאת. ואם נסתפק לו אם עשה או לא עשה חטא זה, אותו החוטא מביא אשם, והוא הנקרא 'אשם תלוי'. ויש עבירות שהעובר עליהם מביא עליהן אשם, והוא הנקרא אשם ודאי. וכן איל העולה, ופר החטאת שמקריב כהן גדול משלו ביום הכפורים, הרי הן קרבן יחיד. ופר זה הוא הנקרא פר יום הכפורים. וכל אלו הקרבנות מפורשין הן בתורה וכל אחד מהן יתבארו דיניו במקומו.
