ז) כל קרבנות היחיד, חייב האדם המביאן באחריותן, שאף אם עבר זמן חיוב הקרבתם, חייב להביאם [כגון עולת יולדת או קרבנות מצורע, אף שחיובם ביום השמיני לטהרתם, אם לא הביאום באותו יום – חייבים להביאם לאחר זמן], וכן חייב באחריות נסכיהן. ובכלל חיוב זה, שאם אבד הקרבן חייב האדם להביא קרבן אחר, חוץ מן הנדבה, שאם התנדב להביא בהמה מסוימת, ואבדה, אינו חייב להביא אחרת תחתיה, כיון שאין על האדם עצמו כל חיוב בהבאת קרבן, והתחייב להביא רק בהמה מסוימת זו, ואחר שאבדה – אינו חייב בכלום.
וכל קרבנות הצבור, אינן חייבין באחריותן ולא באחריות נסכיהן, לפי שזמנם קבוע, ואם לא הביאום באותו זמן, אין מקריבים אותם לאחר זמן. ואם כבר קרב הזבח בזמנו על ידי הציבור, חייבין באחריות נסכיהם, ומביאים את הנסכים אפילו לאחר כמה ימים. וקרבן יחיד שקבוע לו זמן, כגון קרבן פסח, הרי הוא כקרבן צבור, ואינו חייב באחריותו – אם עבר זמנו, אינו יכול להביאו.
ח) כל עולת בהמה, אינה באה אלא מן הזכרים בלבד, והיא באה מן הכבשים ומן העזים ומן הבקר, בין גדולים בין קטנים. וכל עולה הבאה מן התורים ובני יונה, ואחד בהן הזכר והנקבה – באה בין מן הזכרים ובין מן הנקיבות.
