ה) בהמות שהוקדשו לקרבנות שלמים, ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל, פסולין. שנאמר 'פתח אהל מועד', בזמן שפתוח. אפילו היו דלתותיו מוגפות, ואינן נעולות, הרי זה כנעול. אבל אם היו השערים עצמם פתוחים, הפרוכת שעליו אף שהיא סגורה אינה פוסלת.
ו) העולה והאשם והשלמים, בין של יחיד בין של צבור, זריקת דם שלשתן על גבי המזבח שוה לעולם, וכיצד הוא עושה, כשלוקח הכהן הדם במִזְרָק, זורק ממנו במִזְרָק שתי זריקות על שתי זויות המזבח, באלכסון, מחצי המזבח ולמטה, על קרן מזרחית צפונית ועל קרן מערבית דרומית. ומתכוין כשיזרק הדם על הקרן שיהיה הדם מקיף על הזויות כמין ג"ם [כמו האות כ"ף פשוטה], כדי שימצא הדם של שתי המתנות על ארבעה כתלי המזבח, לפי שנאמר בעולה ובשלמים 'סביב', והוא הדין לאשם. ושירי הדם נשפכין על היסוד הדרומי של המזבח.
