א) האומר על בהמה מעוברת שברשותו, ולדה של זו יוקדש לשם עולה, והיא – הבהמה עצמה תוקדש לשם שלמים, דבריו קיימים. ואם אמר 'היא שלמים, וולדה עולה', אם לכך נתכוון, דבריו קיימים. ואם אחר שגמר בלבו והוציא בשפתיו שתהיה הבהמה שלמים, חזר בו ואמר 'וולדה עולה', אף על פי שחזר בו בתוך כדי דבור, הרי ולדה נשאר מוקדש לשלמים, שאין חזרה בהקדש, ואפילו בתוך כדי דבור.
תפריט
תפריט
שבת
י"ט תמוז התשפ"ו
