יח) המחמץ מנחה פסולה, פטור, שנאמר 'אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ', כלומר, את הכשירה להשם לא תחמיצו, ולא הפסולה. חִמצה כשהיא כשירה, ויצאת לחוץ ונפסלה בכך, וחזר וחמצה אחר שנפסלה ביציאתה, אינו לוקה. חמצה בראשו של מזבח, אינו לוקה, שנאמר 'אשר תקריבו', וכבר קרבה זו והיא כשירה – וכבר הוקרבה מנחה זו כשהיא כשרה.
יט) המחמץ את לחם הפנים, לוקה, שנאמר 'כל המנחה'. אבל מנחת נסכים אין בה מלקות, שהרי ממה נפשך, אם גבלה במים, הרי נפסלה קודם שתתחמץ, שהרי אסור לערב בה דברים אחרים. ואם גבלה ביין של נסכים [ויש גורסים 'בשמן'] 'מי פירות' הן, ואין מחמיצין.
