יט. הנדרים חלים גם על דבר מצוה, אבל השבועה אינה חלה על דבר מצוה מפני שהשבועה היא על גוף האדם ולא על החפץ, וכבר גוף האדם מושבע ועומד מהר סיני לקיים המצוה, לפיכך הנשבע לבטל דבר המפורש בתורה כגון ציצית ותפילין ומצה וכיוצא בזה הרי זה לוקה על שבועתו, מפני שהיא שבועת שוא ומקיים המצוה ההיא. במה דברים אמורים, בנשבע על המצוה לבדה, כגון שנשבע שלא יאכל מצה בליל פסח, אבל אם כולל גם דברים המותרים כגון שנשבע שלא יאכל מצה סתם, מתוך שחלה על שאר ימות השנה חלה גם על המצה דליל פסח: