ב) בשעת הקטרת הקטורת בקדש הקדשים ביום הכפורים, כל העם פורשים מן ההיכל בלבד, ואינן פורשים מהמקום שבין האולם ולמזבח, שאין פורשים מבין האולם ולמזבח אלא בשעת הקטרה בהיכל בכל יום, ובשעת מתן דמים בהיכל ביום הכפורים, כמו שביארנו בהלכות תמידין.
ואחר כך נוטל דם הפר מזה הכהן שהוא מנדנדו כדי שלא יקרוש, ונכנס בו לקדש הקדשים, ומזה ממנו שם שמונה הזיות בין בדי הארון, ויוצא, ומניחו [-מניח את הכלי עם דם הפר] בהיכל על כן הזהב שהיה שם [ולא נתנו לממרס, לפי שאסור לשום אדם לשהות בהיכל בזמן עבודת הכהן הגדול, ואי אפשר להוציא את הדם החוצה כיון שייפסל משום 'יוצא'], ואחר כך יוצא מן ההיכל, ושוחט את השעיר, ומקבל את דמו, ונכנס בו לקדש הקדשים, ומזה ממנו שם שמונה הזיות בין בדי הארון, ויוצא ומניחו על כן הזהב השני שבהיכל. ואחר כך נוטל דם הפר מעל הכן, ומזה ממנו על הפרוכת כנגד הארון שמונה הזיות, ומניח דם הפר, ונוטל דם השעיר, ומזה ממנו על הפרוכת כנגד הארון שמונה הזיות. ואחר כך מערה דם הפר לתוך דם השעיר, ומחזיר הכל למזרק שהיה בו דם הפר, כדי שיתערבו יפה יפה, ועומד לפנים ממזבח הזהב, בין המזבח והמנורה, ומתחיל להזות מדם התערובת על קרנות מזבח הזהב, והוא מסבב והולך ומזה על הקרנות מבחוץ – כשידו מחוץ למזבח ומזה כלפי פנים, ומתחיל מקרן מזרחית צפונית, לצפונית מערבית, למערבית דרומית, לדרומית מזרחית, ועל כולן הוא נותן מלמטן למעלן, חוץ מן הקרן האחרונה, שהיתה לפניו, שהוא נותן מלמעלן למטן, כדי שלא יתלכלכו כליו – בגדיו, שאם יזה מלמטה למעלה יזל הדם על שרוול הבגד שלו. ואחר שהזה על קרנות המזבח חותה הגחלים והאפר שבראש מזבח הזהב הילך והילך, עד שמגלה זהבו של המזבח, ומזה מדם התערובת על טהרו של מזבח שבע פעמים בצד הדרום, במקום ששלמו מתנות קרנותיו, ויוצא, ושופך שירי הדם על יסוד מערבי של מזבח החיצון.
