הלכות עבודת יום הכפורים, פרק ד, ב-2

המשך ב) ואחר כך בא אצל שעיר המשתלח, וסומך שתי ידיו על ראשו, ומתודה, וכך הוא אומר, 'אנא השם, חטאו עוו ופשעו לפניך עמך בית ישראל, אנא השם, כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל, ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה יכפר עליכם' וגו', ואחר כך משלח את השעיר למדבר, ומוציא אימורי פר ושעיר שהכניס דמן לפנים, ונותנן בכלי, ומשלח השאר לבית הדשן לשריפה. ויוצא לעזרת הנשים, וקורא שם קריאת התורה אחר שיגיע השעיר למדבר. ואחר כך מקדש ופושט בגדי לבן, וטובל, ולובש בגדי זהב, ומקדש ידיו ורגליו, ועושה את השעיר הנעשה בחוץ, שהוא מכלל קרבנות מוסף היום [ולכן נעשה בבגדי זהב], ומקריב אילו ואיל העם, שנאמר 'ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם', ומקטיר האימורין של פר ושעיר הנשרפין, ומקריב תמיד של בין הערבים, ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי זהב, וטובל, ולובש בגדי לבן, ומקדש ונכנס לקדש הקדשים, ומוציא את הכף ואת המחתה, ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי לבן, וטובל, ולובש בגדי זהב, ומקדש ידיו ורגליו, ומקטיר קטרת של בין הערבים, ומטיב את הנרות של בין הערבים כשאר הימים, ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי זהב, ולובש בגדי חול של עצמו, ויוצא לביתו. וכל העם מלוין אותו עד ביתו, ויום טוב היה עושה על שיצא בשלום מן הקדש.