הלכות עבודת יום הכפורים, פרק ה, טו-טז

טו) מת אחד מהן – מהשעירים, אם עד שלא [-קודם ש]הגריל מת, יקח זוג [-שעיר אחר] לשני, ויגריל. ואם משהגריל מת, יביא שנים חדשים, ויגריל עליהן בתחילה, ורואה אי זהו שמת, אם היה של שם, אומר 'זה שעלה עליו הגורל לשם, יתקיים תחתיו', ואם היה המת של עזאזל, יאמר 'זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו', והשני מן השנים החדשים שהגריל עליהן בסוף, ירעה עד שיפול בו מום, וימכר, ויפלו דמיו לנדבה, ולא ימות, לפי שאין חטאת הצבור מתה.
טז) פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו, והפריש אחרים תחתיהן, וקרבו, ואחר כך נמצאו הראשונים, ירעו הראשונים עד שיסתאבו [-שיפול בהם מום] וימכרו, ויפלו דמיהן לנדבה, וכן אם נמצאו הראשונים קודם שיקרבו אלו האחרונים, יקרבו הראשונים, וירעו השניים עד שיפול בהן מום, ויפלו דמיהן לנדבה, שאין חטאת הצבור מתה.