יג) פר יום הכפורים, אף על פי שכהן גדול קונה מכסף שלו, שנאמר 'פר החטאת אשר לו', מכל מקום המקום הפקיר ממונו בו והחשיב את הפר כשייך לכל אחיו הכהנים, שאילו לא היה להן בו שותפות, לא היו מתכפרין בו. לפיכך, אם מת כהן גדול קודם שישחט הפר, הכהן שעומד תחתיו אינו מביא פר אחר, אלא שוחט את של ראשון, ואינו נחשב כחטאת שמתו בעליה, שדינה הוא שתמות, שאין חטאת הרבים מתה, שחט את הפר ומת קודם שיכפר בדמו, הכהן האחר נכנס בדם זה, ומכפר בו.
יד) שני שעירי יום הכפורים, שאחד קרב במקדש והאחר משתלח לעזאזל, מצותן שיהיו שוין במראה – שניהם לבנים או שניהם שחורים, ובקומה – בגובהם, ובדמים – ובמחיר שנקנו בהם, ולקיחתן כאחת – ויש לקנותם יחד, אמנם אין זה מעכב, אלא אף על פי שאינן שוין, כשירין. לקח אחד מהן היום, ואחד למחר, כשירים.
