ז) אבל קדשים שלנו [-שעבר עליהם לילה], כלומר, או שלן הדם או הבשר או האימורים שלהם, וזבח שיצא חוץ לעזרה, או שנטמא או נפסל במחשבת הזמן [-שחשב לאוכלו חוץ לזמנו] או במחשבת מקום [-שחשב לאוכלו חוץ למקומו] או במחשבת שינוי [- שהיתה בהמת עולה וחשב עליה לשם שלמים, או שחשב עליה לשם אדם אחר, ולא לשם הבעלים], או שקבלו הטמאים וזרקו את דמו, הואיל וראויין הטמאים לעבוד בעבודת קרבן הבא בטומאה, וכן קרבן שנתן דמו חוץ למקומו, או קדשי קדשים שנשחטו בדרום [ולא בצפון, כדינם], או שנתקבל דמם בדרום, אף על פי שכל אלו פסולים, אם עלו לראש המזבח, לא ירדו.
ח) כל קרבן שפיסולו בקודש, הקודש מקבלו.
וכשם שכל הקרבנות הללו אם עלו לראש המזבח לא ירדו, כך אם ירדו, לא יעלו שנייה, שהרי פסולין הם.
ט) ואם משלה בהם האור – אם נאחזה בהם האש שבראש המזבח, אף על פי שירדו, יעלו פעם שנייה, וישלים הקטרתן.
