יז) הפריש נקבה לעולתו [והרי אין קרבן עולה בא אלא מן הזכרים], וילדה זכר, אינו קרב בעצמו לעולה, אלא ירעה אותו זכר עד שיפול בו מום, ויביא בדמיו עולה.
יח) אבל הדיוט שהפריש זכר לחטאת [והרי לעולם אין הדיוט מביא זכר לחטאת, אלא נקבה], ונשיא שהפריש שעירה לחטאת [והרי נשיא מתכפר בשעיר עיזים זכר, ולא בשעירה], וכהן משיח שהפריש פרה לחטאת [והרי דינו בפר, ולא בפרה], הרי אלו אין מתקדשין כלל, לא קדושת הגוף ולא קדושת דמים, לפיכך ימכרו שלא במום, אלא אף כשהם תמימים. [ואין זה דומה למפריש נקבה לעולתו, שרק אחרי שנופל בה מום מותר למוכרה, כיון ששם הטעם הוא מאחר ומצינו קרבן עולת העוף שבא מן הנקבה].
