א) כל הזבחים הכשרים שנתערב בהן אחת מחטאות המתות – שדינן למות, ולא להיקרב על גבי המזבח, או שנתערב בהם שור הנסקל – שור שדינו להיסקל [כגון שהרג את הנפש], אפילו התערב אחד שדינו למות בריבוא זבחים כשרים, כולן ימותו, ואין אותו אחד בטל ברוב, לפי שבעלי חיים חשובין הן, ואינם בטלין. ואם הקריב את כולם, הורצה כל אחד מאותם שהיו ראויים להקרבה. ואף שבתחילה היו כולם אסורים מספק, אין בכך כלום, לפי שאין בעלי חיין נדחין, ואף קרבן שמתחילה לא היה ראוי, אם חזר ונראה, כשר.
ב) נתערב בהן – באותם קרבנות כשרים, אחד מאיסורי המזבח – בהמה אחת של חולין, האסורה למזבח, ועתה אי אפשר להקריב שום קרבן מחשש שזהו הקרבן האסור לגבי המזבח, ירעו כלם עד שיפול בהן מום, וימכרו כולם, ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין של קדשים שנתערב, כלומר יביא בדמי כל אחד ואחד מהטובות שבבהמות קרבן מאותו מין של הקדשים, וישייר את דמי הבהמה הגרועה ביותר, שהממון שהתקבל תמורתה נשאר חולין [שהרי כל הבהמות נפסלו מלהיקרב לגבי המזבח משעה שנפל בהם מום, ונשאר רק תערובת הממון, שיש כאן שווי בהמה אחת של חולין המעורב בשווי בהמות של קדשים, ומספק משתמש בכולם לקדשים, מלבד השווי של הבהמה הגרועה ביותר, ששוויה נשאר חולין].
