הלכות פסולי המוקדשין, פרק יב, ו

ו) נסכים שקדשו בכלי שרת, ונפסל הזבח – הקרבן שהובא עם אותם נסכים, אם נפסל בשחיטה, לא קדשו הנסכים ליקרב. ואם נפסל מקבלה ואילך, קדשו הנסכים ליקרב, שאין הנסכים מתקדשים ליקרב אלא בשחיטת הזבח. ומה יעשה בהן, אם היה שם זבח אחר זבוח באותה שעה, יקרבו עמו. ואם לא היה שם זבח אחר זבוח באותה שעה, נעשו כמי שנפסלו בלינה, וישרפו. במה דברים אמורים, בקרבן צבור, מפני שלב בית דין מתנה עליהן [-בית דין האחראיים על הקדשת הקרבנות והנסכים, חושבים מתחילה, בזמן ההקדשה, שאם יארע כן, יקריבו את הנסכים עם קרבן אחר], אבל בקרבן יחיד, אם נפסל הזבח הרי אלו הנסכים לא יקרבו עם זבח אחר, ואף על פי שהוא זבוח באותה שעה, אלא מניחן עד שיפסלו בלינה, וישרפו.