ז) וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן, שהדין הוא שהם כשרים, יקרבו נסכיהם.
ח) ולד תודה [-בהמה שהוקרבה לשם תודה, וילדה], ותמורתה – אדם שהפריש קרבן לתודתו, ואחר כך המירו באחר, שהדין הוא שהוא ותמורתו קדושים, והמפריש תודתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, כל אלו, אם הביאן לאחר שכפר [-התכפר] בהקרבת התודה הראשונה, מקריב אותן, ואינן טעונין לחם. ואם עדיין לא כפר בה, והרי היא וחליפתה, או היא וולדה, או היא ותמורתה עומדֹת לפנינו, הרי שניהן צריכין לחם. במה דברים אמורים, ששניהם צריכים לחם, בנודר תודה – שחייב את עצמו להביא קרבן תודה, ואחר כך הפרישה לשם תודה [וילדה, או הומרה, או אבדה והביא אחרת ומצאה]. אבל תודת נדבה – אדם שהתנדב להביא בהמה מסוימת לשם תודה, חליפתה ותמורתה טעונין לחם, וולדה אינו טעון לחם, בין לפני כפרה, בין לאחר כפרה.
