הלכות פסולי המוקדשין, פרק יב, ט

ט) הפריש תודתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה ואבדה גם היא, והפריש אחרת תחתיה, ונמצאו השתים הראשונות, והרי שלשתן עומדות לפנינו. אם נתכפר בראשונה, שנייה אינה טעונה לחם, שהרי היא 'חליפי' התודה הראשונה, וחליפי תודה אין טעונים לחם, ושלישית טעונה לחם, שהרי אינה חליפי תודה אחרת [שהרי היא באה במקום השניה, ובסוף לא התכפר בשניה], אלא הרי הוא כמי שהירבה בתודותיו, וטעונה לחם. ואם נתכפר בשלישית, שנייה אינה טעונה לחם, וכפי שהתבאר, ראשונה טעונה לחם, כיון שאינה באה בתורת חליפי תודה אחרת. נתכפר באמצעית, שתיהן – הראשונה והשלישית אינן טעונות לחם, הראשונה אינה טעונה לחם כיון שהשניה שבאה במקומה הוקרבה לכפרה, והשלישית הרי היא חליפי תודה, שהרי הוקדשה במקום השניה, שהוקרבה בסוף לשם תודה, ולכן אף היא אינה טעונה לחם.