הלכות פסולי המוקדשין, פרק יז, א

א) כל הדמים הניתנין על מזבח החיצון, שנתן מהם מתנה ראשונה במחשבה נכונה, ונתן ממתנה שניה ואילך במחשבת שינוי השם, או במחשבת המקום – חוץ למקומו, או מחשבת הזמן – חוץ לזמנו, הרי זה כיפר, והורצה הקרבן. ואם נתן את הראשונה במחשבת הזמן – חוץ לזמנו, והשלים את שאר המתנות במחשבת המקום – חוץ למקומו, הרי זה פגול, כיון שמתנה ראשונה היא העיקר, ואם היתה כהוגן הקרבן כשר, ואם היתה במחשבת חוץ לזמנו הרי זה פיגול. אבל כל הדמים הניתנין על מזבח הפנימי, הואיל וכולן מעכבין זה את זה, כמו שביארנו, אם נתן אחת מהן שלא כתקנה, אלא הפסיד בה המחשבה – חשב בה מחשבה פסולה, אף על פי שנתן את כל השאר כתקנן, הרי הזבח פסול.