הלכות פסולי המוקדשין, פרק יח, יג-יד

יג) כל אדם שנטמא טומאה שחייבין עליה כרת על ביאת המקדש – טומאה שאם נכנס כך למקדש מתחייב כרת, ואכל כזית מן הקדשים, בין באופן שאכל בשר קדש טהור, ובין באופן שאכל בשר קדש טמא, אם עשה כן במזיד, הרי זה נתחייב כרת, שנאמר 'והנפש אשר תאכל מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה', ואם אכל בשגגה, מביא קרבן עולה ויורד [לפי עשירותו ועניותו]. ומניין שהפסוק אינו מדבר אלא בטומאת הגוף, שנאמר 'ונפש כי תגע בכל טמא בטומאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שקץ טמא ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' ונכרתה', והוא הדין לשאר קדשי מזבח. והיכן הזהיר על עון זה, ביולדת, שהרי נאמר בה 'בכל קדש לא תגע', יד) מפי השמועה למדו [-קיבלו חז"ל] שזו אזהרה לטמא, שלא יאכל קדש קודם שיטבול. והאוכל קדש אחר שטבל, קודם שיעריב שמשו או קודם שיביא כפרתו, לוקה, ואינו חייב כרת, שנאמר 'וטומאתו עליו', עד שתהיה כל טומאתו עליו, ולאחר שטבל אין כל טומאתו עליו, אף שעדיין לא הסתיימה טהרתו.