ט) כל עצמות הקדשים שאין בהן מוח, אינן טעונין שריפה, חוץ מעצמות הפסח.
כבר ביארנו שהקרבן שנפסל אחר שהופשט, אף שהקרבן כולו נשרף, מכל מקום העור אינו נשרף אלא ניתן לכהנים או לבעליו כקדשים קלים. אבל אם נפסל קודם הפשט, הרי דין העור כבשר הקרבן, וישרף הכל. וכן זבח שהופשט ונמצא טריפה, או שנפסל במחשבת הזמן או במחשבת המקום, הואיל ולא נרצה הזבח, ישרף העור, בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים. אבל אם נעשה במחשבת שינוי השם, אף על פי שלא עלה לבעלים, הואיל ונרצה, הרי העור לכהנים או לבעליו, כמו שביארנו. וזבח שהופשט קודם זריקה, אינו פוסל.
