יז. חיטים ששולקים אותם הגוים חצי בישול עד שמגיעים למאכל בן דרוסאי, וחוזרין ומייבשים אותם, וזהו שקורין בערבי ברגי"ל, מותר לקנותו מן הגוים כדי לבשלו ולאכלו דבישול הגוים אינו חשוב כלום, כיון דנתייבש ותו לא חזי, וכמ"ש מר"ן ז"ל בשו"ת אבקת רוכל סי' למ"ד, ועיין שיו"ב וערך השלחן, וכן המנהג פשוט פה עירנו בגדאד. וכתב ערך השלחן דאם נעשה ברגי"ל ע"י ישראל ובישלו הגוי בישול שני אין לו היתר מצד בישול ראשון שבישל ישראל:
והנה פה עירנו יש פרי חמוץ ביותר שקורין אותו דבדי"ב, והוא כמו אתרוגין ומבשלין קליפתו העבה בסוכר, יש בזה איסור בש"ג, יען דאם מבשל אחר שנתייבש אינה נאכלת אפילו ע"י הדחק, ואם מבשל בעודה לחה דנאכלת ע"י הדחק, הנה אנן קי"ל כמרן ז"ל דסבירא ליה נאכל חי ע"י הדחק יש בו בש"ג. וכן פרי שקורין נארינג"ה, בעודם קטנים הרבה הם מרים כלענה ומבשלים אותם בסוכ"ר, יש בזה איסור בש"ג דאין נאכלים חיים אפילו ע"י הדחק. וכן מרקחת שקורין בערבי סכנגבי"ן שהוא חמוץ של פרי לימון חמוץ שמבשלים אותו בסוכ"ר, אף על פי שנאכל ע"י הדחק קודם בישול יש בו איסור בש"ג כסברת מר"ן ז"ל הנז':
