יז. סדינים וכרים, אף על פי שאדם ישן בהם לפעמים ביום, נקראים כסות לילה, דעיקרם נעשו בשביל לילה. ולדעת הסוברים שכסות לילה חייב בציצית אם לובשו ביום, צריך להטיל בהם ציצית, שהרי ישן בהם בבוקר, ואף על פי כן המנהג פשוט שלא להטיל בהם ציצית אפילו שהם של צמר, מפני שיש אומרים שלא חייבה תורה אלא בגדים שאדם מתכסה בהם דרך לבישה, אבל דרך הצעה, כגון סדינים וכרים, אינם קרויים 'כסות'. ומכל מקום, כיון שיש חולקים, יעשה קרן אחת מן ארבעת הקרנות עגולה, כדי לפטרם לדברי הכל. במה דברים אמורים, בסדינים של צמר, אבל צמר גפן או משי וכיוצא, אין צריך לעשות בהן קרן אחת עגולה, כיון שיש בזה ספק ספיקא, שמא פטורים מן התורה, ושמא הלכה כדעת הסובר שכסות המיוחד ללילה פטור ביום, וכל שיש שני ספיקות מן התורה, אף על פי שבדרבנן הוא ספק אחד, מותר הדבר. ונראה לי שיש בזה שלש ספיקות, והספק השלישי הוא שמא הלכה כדעת הסובר שכל שהיא דרך הצעה ואינו דרך לבישה – אין נקרא כסות, ופטור, ועל כן אין להקפיד בסדינים של שאר מינים. אבל בשל צמר, אף על גב שיש בזה גם כן ספק ספיקא, כיון שאפשר לתקן בקלות בעשיית קרן אחת עגולה, אין סומכים באיסור תורה על ספר ספיקא זה.
יח. מותר להטיל הציציות בטלית ולקשרם בלילה בטלית המיוחד ליום, אף על גב שלדעת הרמב"ם והסוברים כמותו כסות יום בלילה פטורה, אין בזה משום תעשה ולא מן העשוי, משום שהזמן של היום, המחויב בציצית, בא מאליו, ואין כאן חסרון מעשה, ואין זה דומה לבעלת שלש קרנות דאינה חייבת ואין ראוי לציצית כלל.
