ז) שבר האדם את עצם האליה, אינו לוקה, שהרי אינו ראוי לאכילה, שהרי האליה מוקטרת על גבי המזבח.
ח) הסחוסים, שהם כמו עצמים רכים, הרי אלו מותרין לאכלן, ואין בזה משום איסור שבירת עצם.
ט) היה הקרבן גדי קטן ורך, שעצמותיו רכים, לא יאכל אותן, שזה נחשב כשובר עצם, ואם אכל, לוקה, שאחד השובר עצם קשה או עצם רך. זה הכלל, כל שנאכל בשור הגדול אחר שיתבשל, הוא שמותר לאכול כנגדו מן הגדי הרך אחר צלייתו, כגון ראשי כנפיים והסחוסים, שגם אצל שור גדול ניתן לאוכלם, אבל עצמות שעדיין לא התקשו בגדי הרך, ועתידות להתקשות בשור הגדול, אסורות באכילה גם בגדי רך.
