ה) השורף עצמות של קרבן הפסח, והמחתך בו גידים, אינו חייב משום שבירת עצם.
ו) פסח שהוא נא – אינו מבושל, או מבושל במים, ואינו צלי אש כציווי התורה, ושבר בו את העצם, לוקה. אפילו אם נפסל הקרבן בטומאה ויציאה חוץ לירושלים וכיוצא בהם, יש בו איסור שבירת העצם. במה דברים אמורים, כשהיתה לו שעת הכושר – כשהיה זמן שבו היה הקרבן כשר, ואחר כל נפסל, אבל אם לא היתה לו מעולם שעת הכושר, כגון שנתפגל או נעשה במחשבת שינוי זמן [ויש גורסים 'שינוי מקום'] או מחשבת שינוי השם, שהוא פסול מעיקרו, אין בו משום איסור שבירת העצם.
