ג) בני חבורה שאמרו לאחד צא ושחוט לנו את הפסח, ואמר הוא להן ואתם שחטו עלי, ושחטו הם קרבן אחד גם עבורו, ושחט הוא קרבן אחר גם עבורם, כולם אוכלין מזה שנשחט ראשון, והאחרון יצא לבית השריפה.
ד) חבורה שאבד פסחה, ואמרו לאחד צא ובקש – חפש את הקרבן האבוד, וכשתמצאנו שחוט אותו עלינו, הלך ומצא פסח שאבד, ושחטו, והם בינתיים לקחו פסח אחר ושחטוהו, אם שלו נשחט ראשון, הוא אוכל משלו, והן אוכלין עמו משלו, והשני ישרף. ואם שלהן נשחט ראשון, הן אוכלין משלהן, והוא אוכל משלו, כיון שהוא לא אמר להם לשחוט עבורו. ואם אין ידוע אי זה מהן נשחט ראשון, או ששחטו שניהן כאחת, הוא אוכל משלו שהרי שחט לעצמו והם לא שחטו עבורו, והן אינן אוכלין עמו, כיון שנשחטו עליהם שני קרבנות ורשאים הם לאכול רק מאותו שנשחט ראשון, ואינם יודעים מהו, ושלהן יצא לבית השריפה, ופטורין מלעשות פסח שני, כיון שלפי האמת נשחט עליהם קרבן כשר, אלא שאינם יודעים מה הוא.
