ה) אמר להם זה ששלחוהו לבקש את הפסח שאבד ולשחטו, אם איחרתי שחטו אתם עלי, ואילו הם לא אמרו לו שישחט עבורם, והלך ומצא ושחט, והם לקחו קרבן אחר ושחטו, אם שלהן נשחט ראשון, הם אוכלין משלהם, והוא אוכל עמהם, והשני ישרף. ואם שלו נשחט ראשון, הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן. ואם אין ידוע אי זה מהן נשחט ראשון, או ששחטו שניהם כאחד, הן אוכלין משלהן, כיון שהשליח לא שחט עבורם כלל, והוא אינו אוכל עמהן, כיון שנשחטו עבורו שני קרבנות, שלו ושלהם, ואין ידוע מי קדם, ושלו יצא לבית השריפה, כיון שאין מי שיכול לאוכלו, ופטור מלעשות פסח שני, כיון שסוף סוף הוקרב עבורו קרבן כראוי, אלא שלא ידוע איזה הוא.
ו) אבד להן פסחם, ואבד לו פסחו, ואמר להן צאו ובקשו ושחטו עלי, ואמרו הם לו צא ובקש ושחוט עלינו, והלך ומצא ושחט ומצאו הם ושחטו, כולם אוכלין מן הראשון, והשני ישרף. ואם אין ידוע אי זה נשחט תחילה, או ששחטו שניהן כאחד, שניהן ישרפו, ופטורין מלעשות פסח שני.
הלך הוא לבקש את הפסח האבוד, והלכו הם לבקש, ולא אמרו זה לזה כלום, אף על פי שהיה בלבם שישחוט כל אחד מהן על חבירו, או שהיו שם רמיזות ודברים שאומדן הדעת בהן שכל אחד שימצא ישחוט על חבירו, הואיל ולא פירשו ולא אמרו זה לזה כלום, אינן אחראין זה לזה, וכל אחד נחשב כמי ששחט לעצמו בלבד.
