ז) שתי חבורות שנתערבו פסחיהן קודם שישחטו, ואף שעדיין לא נשחטו הקרבנות וניתן להתמנות או לבטל את המינוי, מכל מקום אי אפשר שכל המנויים יבטלו את מינוים מהקרבן, וצריכים שישאר לכל הפחות אדם אחד מנוי, ולכן, חבורה זו לוקחין כבש אחד מן התערובות, והשנייה לוקחין השני. ואחד מבני חבורה זו בא אצל אלו, ואחד מבני שנייה בא אצל הראשונה. וכל חבורה מהן אומרות לזה האחד שבא אצלם, אם שלנו הוא הפסח הזה, ידיך משוכות משלך, ונמנית על שלנו. ואם שלך הוא הפסח הזה, ידינו משוכות משלנו, ונמנינו על שלך. וכן חמש חבורות של חמשה חמשה בני אדם, או עשר חבורות של עשרה עשרה, מושכין להן אחד מכל חבורה לחבורה האחרת, וכך הם מתנים ואומרים, ואחר כך שוחטין.
ח) שנים שנתערבו פסחיהן, זה לוקח פסח אחד מן התערובות, וזה לוקח לו אחד. וזה ממנה על פסחו אחד מן השוק, והאחר ממנה עמו אחד מן השוק, כדי שיהיו שתי חבורות. ואחר כך יבוא אחד משניהם אצל אלו, ויבוא אחד מאלו אצל האחר, ומתנה כל אחד עם חבירו שבא אצלו מחבורה שנייה, ואומר, אם שלי הוא פסח זה, ידיך משוכות משלך ונמנית על שלי. ואם שלך הוא, ידי משוכה מפסח שלי, ונמניתי על שלך, ונמצא שלא הפסידו כלום.
