טז. ראובן שעשה לשמעון שליח לקנות לו סחורות לזמן מן הגוים ביותר ולמכרם לו בפחות במעות מדודים, אף על פי ששמעון נתן דמי הסחורה ההיא שמכרה בפחות לראובן וכשהגיע זמן הפרעון שלה לקח דמיה מראובן, ונמצא נתן לראובן תשעים וקבל ממנו אח"ז מאה, מותר, וכ"ש אם זה שמעון אחר שמכר אותה סחורה בפחות לא נתן הדמים לראובן אלא קנה לו בהם סחורה, דמותר, והטעם מפני כי שמעון קנה הסחורה בשליחות ראובן ומכרה ג"כ בשליחות ראובן, ונמצא המקח הוא של ראובן וכאלו ראובן קנה מן הגוי וראובן מכר, ואפילו בדבר ששומתו ידועה יש להקל דכיון דמדרבנן הוא דאסור מישראל לישראל, להכי בקונה מן הגוי בשליחותו בכהאי גוונא לא אשכחנא דגזור, כ"כ הגאון מהריק"ש בהגהותיו, והביאו הגאון חיד"א ז"ל בשיו"ב סי' קס"ט אות וא"ו, ומשמע מדבריו דבדבר שאין שומתו ידועה אפילו לקנות לו מישראל שרי בכהאי גוונא:
תפריט
תפריט
ראשון
ו' תמוז התשפ"ו
