יח. הנותן עסקא לחבירו, דהיינו שנותן לו מעות או סחורה להתעסק בהם למחצית שכר, צריך שתהיה אחריות הזול ואונסין של חצי העסקא על הנותן, יען כי כל עסקא החצי שלה הוא בתורת הלואה למקבל שהרי חצי הריוח הוא שלו, והחצי השני של העסקא הוא פקדון אצל המקבל שהרי חצי הריוח הוא לנותן, לפיכך צריך לפחות שיהיה אחריות הזול ואונסין של החצי שהוא בתורת פקדון על הנותן, אבל אחריות של גניבה ואבידה אם יהיה הכל על המקבל לית לן בה, מפני שהוא כשומר שכר עליו שצריך לתת הנותן להמקבל שכר טרחו בעבור טרחתו שטורח בחצי העסקא שהוא בתורת פקדון בידו, שאם לא יתן לו ש"ט נמצא הוא טורח בשביל הנותן בעבור חצי השני שהלווהו, והרי זה אבק ריבית, אך סגי לתת לו ש"ט דבר מועט כיון שהוא מתנה עמו דבר מועט מתחלה קודם שנתן לו המעות ונתרצה בכך, והאדם יוכל לזלזל בשכר טרחתו כפי מה שירצה, ורק שלא יפחות משיעור דינר אחד לכל ימי השותפות, וכתב הגאון שיו"ב ז"ל שיעור דינר זה הוא י"ב פארס בזמן ששוה כסף מזוקק הדרהם בשמונה פארה, ועד"ז בשאר מקומות לפי המטבע ושווי הכסף יע"ש, ואם כבר נתן לו מעות העסקא ולא פסק עמו בדבר מועט בעבור ש"ט, לא יוכל אח"כ לפסוק בדבר מועט אלא יתן לו שני שלישי הריוח, ואם יהיה הפסד לא יקבל רק חצי ההפסד, ונמצא לפ"ז חצי שליש ריוח העודף למקבל הוא בשכר עמלו, ואם אחר שידע הדין רוצה לעשות תנאי ש"ט מכאן ולהבא, צריך שיבטל העסק ויקח זה את מעות העסקא ויחזור ויחדש אותה מחדש, שיתנה עמו על ש"ט בדבר מועט ויתן לו מעות העסקא בהם למחצית שכר כנז"ל:
והא דבעינן שיקציב למתעסק שכר טרחו, היינו דוקא אם המקבל לבדו הוא עוסק במו"מ של מעות אלו, אבל אם גם הנותן עוסק וטורח עמו בעסק אף על פי שהמקבל טורח יותר לית לן בה, ואין צריך לקצוץ לו ש"ט, מיהו צריך שיהיה דבר זה מפורש ביניהם מתחלה להתנות שיהיה בעל המעות ג"כ מחוייב לעסוק במו"מ של העיסקא ההיא, וכמ"ש בסה"ק מקבציאל:
